שפכים תעשייתיים

תהליכים תעשייתיים רבים, מלווים ביצירתם של שפכים הן כתוצאה מתהליכי הייצור והן מתהליכי העזר השונים כגון ניקיון ושטיפות. שפכים אלו, מכילים לעיתים ריכוזי מזהמים גבוהים, אשר עלולים ליצור מפגעים ומטרדים סביבתיים. הסכנות הטמונות בשפכי התעשייה התעשייתיים מחולקות בעיקר לשלוש קבוצות עיקריות:

א.      סכנה לפגיעה בצנרת ההולכה (שמנים ושומנים, חומרים קורוזיביים).

ב.      סכנה לפגיעה ביעילות הטיפול במתקני הטיפול בשפכים (מתכות כבדות, חומרים אורגנים רעילים).

ג.       סכנה לזיהום קרקע, מי תהום וגופי מים כתוצאה מהזרמת קולחים באיכות ירודה ליעדים אלו.

 לאור סכנות אלו, לצד העובדה כי מדינת ישראל מהווה את אחת המדינות בהן השימוש בקולחים הנו נפוץ ביותר, קיימת חשיבות רבה לטיפול נאות בשפכי התעשייה, כך שאלו לא יהווה מפגע ומטרד סביבתי. נושא שפכי התעשייה, מטופל בעיקר באמצעות שני מסלולים עיקריים. מסלול אחד הנו מסלול חוקי העזר העירוניים להזרמת שפכים תעשייתיים. חוקים אלו (אשר מבוססים ברובם על חוק העזר לדוגמא) מגדירים את ערכי הסף המותרים להזרמה למערכת הביוב העירונית. עם זאת, ברור כי גם במקרים בהם תכולת המזהמים בשפכים נמוכה מערכים אלו, ראוי לבחון באם ניתן לצמצם את הזרמת המזהמים למערכת הביוב. מסלול הפיקוח העיקרי השני, הנם היתרי ההזרמה לים והרשאות הזרמה לנחלים. היתרים אלו להזרמת מים אשר מקורם בשימושים תעשייתיים, ניתנים במקרים בהם לא קיים בזמן הגשת הבקשה, פתרון יבשתי טוב יותר לטיפול בזרם או במקרים בהם ההזרמה לגוף המים מהווה את הפתרון הטוב ביותר (לדוגמא הזרמת קולחים מטוהרים ברמה טובה לטיוב מי נחלים). בכל מקרה, הזרמת זרם מים אשר מקורו בשימושים תעשייתיים,  אל גוף מים, מחייבת קבלת היתר מוקדם משתי הועדות העוסקות בנושא, אשר כאמור לעיל מאשרות זאת, רק במקרים בהם לא קיימת בנמצא חלופה ריאלית טובה יותר. בהיתרי ההזרמה מוגדרת איכות הקולחים/שפכים המותרים להזרמה, לצד תכנית הניטור והבקרה הנדרשת. כאמור לעיל, אחת הסכנות הגלומה בהזרמתם של שפכי תעשייה באיכות ירודה, הנה פגיעה בצנרת הולכת השפכים. לדוגמא, הזרמתם של שפכי תעשייה הכוללים כמויות גדולות של שמנים ושומנים אשר אינם מתמוססים בצורה טובה במים, הנה מקור אפשרי ליצירתם של סתימות בצנרת ההולכה כתוצאה מהצטברותם של אלו על דפנות הצנרת. לפיכך, בעסקים הידועים כיצרני שפכים שומניים כגון מסעדות, אולמות שמחות, מפעלי מזון וכו', נהוג להתקין מפרידי שומנים אשר מאפשרים את סילוק הזרם השומני מהשפכים, טרם הזרמתו למערכת הביוב, שם הוא מהווה כאמור בעיה פוטנציאלית.  סכנה נוספת, הנה הזרמתם של רעלים שונים למים כגון מתכות כבדות וממסים אורגנים. חומרים אלו, בעת כניסתם למתקני הטיפול בשפכים העירוניים, עלולים לפגוע ביעילות תהליכי הפירוק הביולוגי המתקיימים במתקנים אלו. פגיעה זו, גורמת הן לנזק כספי תפעולי למפעילי מתקני הטיפול בשפכים, והן עלולה לפגוע באיכות הקולחים המופקים במתקן הטיהור, כך שלא יהיה ניתן להשתמש בהם שימוש חוזר להשקיה ו/או להזרימם לים במקרים בהם זהו הפתרון היחיד. יש לציין, כי יעילות הטיפול במתכות הכבדות, במתקני הטיפול הקונבנציונליים המותקנים ברוב מתקני הטיפול בשפכים עירוניים, הנה מוגבלת מאוד. לפיכך,  באם קיימים ריכוזי מזהמים גבוהים בזרם הכניסה למתקן הטיפול בשפכים, צפוי כי ריכוזי מתכות כבדות גבוהים יהיו קיימים גם בקולחים ובבוצה, עובדה אשר תוביל לזיהום קרקע, ים ומי תהום כתלות ביעד סילוק הקולחים והבוצה. סכנה זו של זיהום משני של קרקע, ים ומי תהום קיימת כמובן גם עבור מזהמים נוספים, אם בשל יכולתו המוגבלת של מתקן הטיפול לטפל בהם מלכתחילה ובאם בשל הפגיעה ביעילות הטיפול הנוצרת בשל הזרמת הרעלים למתקן. 

סוג זיהום נוסף, עליו יש לתת את הדעת הנה המליחות. בשל השימוש הנרחב בקולחים, קיימת חשיבות רבה להרחקתם של תמלחות ממי השפכים. לפיכך, מחייב המשרד להגנת הסביבה  לפנות תמלחות מרוכזות לים, או לחלופין, לטפלם באמצעות טכנולוגיות קיימות, תוך כדי טיפול מתאים ברכז.