איכות הסביבה

צמד המילים "איכות הסביבה" מהווה את אחד הביטויים הקשים ביותר להגדרה מילונית. בעוד עבור רבים "איכות הסביבה" כוללת בעיקר שמירה על הטבע ועל המערכות האקולוגיות, יגרסו רבים כי בבסיסו של התחום, עומדת שמירה על האדם, תוך כדי צמצומן של בעיות בריאותיות הנובעות מזיהום סביבתי כגון זיהום אוויר, קרקע מזוהמת ועוד.

כיום, נהוג לכלול תחת הכותרת "איכות הסביבה" הן את ההשפעות על הטבע והן את ההשפעות על האדם. בנוסף, נהוג לכלול גם את נושא החומרים המסוכנים והטיפול בהם במסגרת נושא "איכות הסביבה", למרות העובדה כי רבים יראו בנושא זה כשייך לתחום הבטיחות. כנגזרת מרוחב היריעה של התחום, התפזר הטיפול בו לאורך שנים רבות בין רשויות ומשרדי ממשלה רבים כגון משרד הפנים, משרד הבריאות, משרד התחבורה, משרד החקלאות, משרד האנרגיה (טרם הקמתו של המשרד לתשתיות לאומיות) ועוד. מצב זה נפסק בשנת 1988, עם הקמתו של המשרד לאיכות הסביבה (המשרד להגנת הסביבה החל משנת 2006) אשר ריכז תחת אחריותו תחומים רבים הנוגעים לשמירה על הסביבה. אם בעבר, נהוג היה לשלב את היבטים סביבתיים בעיקר בפרויקטים בעלי פוטנציאל השפעה סביבתית גבוה כגון תחנת כוח, מפעלים פטרוכימיים, כבישים ראשיים, מטמנות פסולת וכו', כיום, מוסכם על רבים כי לצורך שמירה על הסביבה, נדרשת התייחסות פרטנית להיבטים הסביבתיים גם בתכנונם ופעילותם של שימושים נוספים כגון חניונים, תחנות שאיבה, מעבדות, מרפאות, מבנים מסחריים  וכד'. במסגרת שילובם של אלמנטים סביבתיים בשימושים השונים, נבדק פוטנציאל יצירתם של מפגעים סביבתיים במקומות אלו, כאשר במידת הצורך מיושמים נהלים ואמצעים למניעתם של האחרונים.

עם זאת, יש לזכור כי "איכות הסביבה" אינה מוגבלת אך ורק לפעילות הממשלתית, העסקית והתעשייתית. בסופו של יום, התנהלותו האישית של כל פרט ופרט טומנת בחובה השפעה רבה על הסביבה כגון פליטת מזהמי אוויר כתוצאה משימוש בכלי רכב, ייצור פסולת, צריכת מים וייצור שפכים ופעולות נוספות. לפיכך, לא יהיה זה הוגן להטיל את כלל עול השמירה על הסביבה על  הליכי התכנון השונים ובפיקוח על הפעילות העסקית והתעשייתית, אלא יש לצרף אליהם פעילות גם ברמה האישית של כל פרט ופרט.